ירידה בשמיעה היא תופעה טבעית הקשורה לגיל, ולעיתים גם למחלות או ללקויות מולדות. לעיתים
קרובות ניתן לשפר בצורה משמעותית את השמיעה, ואיתה את איכות החיים, באמצעות מכשירי
שמיעה.

מכשירי השמיעה הראשונים פותחו כבר במאה ה- 17 , ונעשו נפוצים במאה ה- 18 . המכשירים עשו
שימוש בשפופרות דמויות חצוצרה שאספו ורכזו את גלי הקול לאוזנו של המשתמש. החברה הראשונה
שהחלה לייצר מכשירי שמיעה בצורה מסחרית קמה בלונדון בשנת 1800 על ידי .Frederick C. Rein .

gensis

מכשיר שמיעה דמוי חצוצרה, יוצר במאה ה- 18

לקראת סוף המאה ה- 19 החלו בייצור מכשירים מוסתרים. להסתרת המכשירים נעשה שימוש בשיער
ובחלקי ביגוד.

עם המצאת הטלפון בסוף המאה ה- 19 נוצרה הטכנולוגיה שאפשרה לבנות את מכשיר השמיעה
החשמלי הראשון. מכשיר זה היה מבוסס על המיקרופון הפחמי והאוזניות ששימשו את הטלפונים
הראשונים. בשנת 1898 פיתח Miller Reese Hutchison את האקופון (Akouphone), המכשיר
החשמלי המסחרי הראשון. המוצר היה יקר להחריד, מגושם ומוגבל והחברה שיצרה אותו לא
הצליחה להמריא.

בתחילת המאה העשרים החלו הנסיונות הראשונים ביצור מכשירי שמיעה אלקטרוניים. חברת סימנס
הגרמנית הייתה הראשונה לפתח מכשיר שמיעה כזה, שהיה מגושם ולא נוח לטלטול.
בין 1920 ל- 1930 יוצרו מכשירי שמיעה מבוססי שפופרות רדיו, אך עדיין היו אלה מכשירים כבדים
שהיה צורך לטלטל אותם ממקום למקום. המכשיר הראשון שהותקן על הגוף פותח באנגליה בשנת
1936.

מכשיר שמיעה בסיסי

מכשיר שמיעה מבוסס שפופרות (מנורות רדיו)

התפתחות האלקטרוניקה ובמיוחד המצאת הטרנזיסטור (רכיב הגבר אלקטרוני זעיר) אפשר את ייצור
המכשירים המודרניים הראשונים, שעדיין היו גדולים למדי, אם כי הרבה יותר חסכוניים בסוללות.

hearingsalt

מכשירי השמיעה הראשונים מבוססי טרנזיסטורים היו עדיין מגושמים למדי

מכשירי ההגברה האלקטרונים הראשונים כללו מגבר אנלוגי והגבירו כל קול (ורעש) בצורה זהה. עם
התפתחות האלקטרוניקה ומזעור המחשבים הפכו מכשירי השמיעה מתוחכמים יותר ויותר. הקול
הניקלט במקרופון עובר לעיבוד במחשב זעיר, ומעובד שם בצורה המותאמת לפרופיל השמיעה של
המשתמש. הקול המותאם עובר למגבר אנלוגי ומוחזר לאוזן המשתמש.

4

הגרף למעלה מתאר את ירידת השמיעה הממוצעת כפונקציה של הגיל, ומשווה ביצועי שמיעה
ממוצעים לגילאי 65 וגילאי 90 . בדרך כלל האוזן מאבדת בצורה חמורה יותר את האבחנה בצלילים
גבוהים, כפי שרואים הגרף, יורד במהירות ככל שהתדר עולה. סף האבחנה של אדם צעיר הוא
20,000 הרץ, (בעוד שחיות רבות כולל חתולים וכלבים שומעות תדרים גבוהים – בסביבות 18,000
בהרבה).

ישנם מכשירי שמיעה המיועדים לשימוש כללי, לעיתים על ידי אנשים שונים, ואין בהם שום התאמה
אישית למשתמש (למשל, מכשירי שמיעה שניתן לקבל בהשאלה באירועים שונים כגון הצגות).
מכשירים אחרים, גם אם הם מיועדים לאדם מסויים, עדיין אינם מותאמים אישית – בדרך כלל
מכשירים חיצוניים דמויי סטטוסקופ.

אוזניות הגברה

אוזניות הגברה שאינן מותאמות אישית – לעיתים מאפשרות חיבור ישיר לטלוויזיה, לעיתים ניתן
לקבלם בהשאלה במקומות מסויימים.

לעומתם, מכשירי שמיעה אישיים מותאמים למשתמש. כדי לבצע התאמה אופטימלית לאדם עבורו
מיועד מכשיר השמיעה, האדם עובד בדיקה בה נבדקת שמיעתו בתחומי תדרים שונים. כאשר מקבלים
גרף איכות ועצמת שמיעה לכל אוזן, ניתן לתכנת את המכשירים המודרנים כך שיגבירו יותר בתדרים
החלשים יותר, ופחות בתדרים בהם האוזן פגועה פחות. בצורה כזאת מכשיר השמיעה מפצה על
הפגמים הספציפיים של האדם עבורו מותאמת המערכת, בדומה למשקפיים המותאמים ללקויות
הראיה של האדם עבורו הכינו את המשקפיים.

מכשירי השמיעה, בניגוד למשקפיים, מרתיעים משתמשים פוטנציאליים רבים המעדיפים לעיתים
לוותר על המכשיר גם במחיר שמיעה לקויה. כאשר נעשה שימוש במכשירי שמיעה משתדלים
המשתמשים להסתיר את המכשיר ככל הניתן. מיזעור הרכיבים האלקטרוניים והסוללות מאפשרים
כיום הכנסת מכשירי שמיעה לתוך תעלת האוזן, בצורה שהיא למעשה מוסתרת מהסביבה.

ניתן להשיג מכשירי שמיעה מסוגים שונים ובטווח מחירים רחב. לא כל סוג מתאים לכל משתמש, ולא
תמיד יחידה יקרה יותר תשיג תוצאה טובה. ההתאמה האישית חשובה מאד.

להלן הקטגוריות העיקריות של מכשירי השמיעה המותאמים אישית:

1: יחידות המוכנסות לגמרי לתעלת האוזן Completely in the canal-CIC .
1. המכשיר יצוק באריזה הנכנסת כולה לתעלת האוזן
2. הסוללות קטנות מאוד ובעלות אורך חיים קצר
3. ליחידות אין אפשרות לשליטה חיצונית על ההגבר
4. מכיוון שהן מוכנסות לתוך האוזן, הן לא רגישות לרעשים הנגרמים על ידי רוח
5. היחידות עלולות להיסתם משעוות אוזן

 מכשירי שמיעה המוכנסים לגמרי לתוך תעלת האוזן

מכשירי שמיעה המוכנסים לגמרי לתוך תעלת האוזן

2: מכשירי שמיעה המוכנסים חלקית לתעלת האוזן in-the-canal (ITC).
1. פחות מוסתרות מהקטגוריה הקודמת
2. ניתן לכוון עצמה, אם כי לא בקלות בגלל המיקום והגודל
3. עדיין רגיש לסתימה משעוות האוזן

מכשירי שמיעה המוכנסים חלקית לתעלת

מכשירי שמיעה המוכנסים חלקית לתעלת האוזן

3: מכשירי שמיעה המוכנסים לאוזן החיצונית in-the-ear-ITE.
1. קל לכוון עוצמה
2. קל לתפעל, להוציא ולהכניס
3. סוללות גדולות יותר – משך עבודה ארוך יותר
4. עדיין רגיש לסתימה משעוות האוזן
5. רגישות יותר לרעשים הנגרמים מרוח
6. נראות גבוהה יותר

מכשירי שמיעה המוכנסים לאוזן החיצונית

מכשירי שמיעה המוכנסים לאוזן החיצונית

4: מכשירי שמיעה מאחורי האוזן behind-the-ear-BTE.
1. המכשיר מונח מאחורי אפרכסת האוזן
2. צינור דק מחבר אותו לפקק פלסטי המוכנס לאוזן
3. מאפשר סוללות גדולות יותר
4. קל לתפעול (שינוי עצמת שמע)
5. רגיש לרוח
6. מאפשר הגבר חזק יחסית למכשירים שהוזכרו עד כה
7. ישנם סוגים בהם החלק המוכנס לאוזן כולל רמקול, ומחובר בחוט (במקום עם צינור דק)
ליחידת ההגברה מאחורי האוזן.

מכשירי שמיעה מאחורי האוזן

מכשירי שמיעה מאחורי האוזן

5: מכשירי שמיעה פתוחים חלקית open-fit .
1. סוג של מכשירי שמיעה מאחורי האוזן
2. אין חסימה מוחלטת של תעלת האוזן, כך שקולות יכולים להכנס לאוזן גם באופן טבעי
3. מאפשר קליטה טבעית של צלילים נמוכים והגברה של צלילים גבוהים (שים לב בגרף למעלה,
שבד”כ הירידה בשמע בצלילים הגבוהים חזקה הרבה יותר מאשר בנמוכים)
4. קשה לתפעול מכיוון שהחלקים קטנים

מכשירי שמיעה פתוחים חלקית

מכשירי שמיעה פתוחים חלקית

בחודש הבא אעבור על התאמת מכשירי שמיעה לטלוויזיה וטלפון ואסקור תכונות מיוחדות של מכשירי
השמיעה, תוך מתן דגשים על הנקודות החשובות בבחירת והתאמת מכשיר שמיעה.


פורסם במגזין דורות, אוגוסט 2016.

Share This